חגית השילה 30 קילוגרמים ממשקלה לאחר ניתוח מעקף קיבה, ושומרת על המשקל החדש למעלה משש שנים. היא מביאה כאן את סיפורה האישי המתאר את התהליך שעברה ואת ההתמודדות המורכבת עם האתגרים החדשים לאחר הניתוח.
שמי חגית,
התבקשתי לספר לכם על החוויות שעברתי בעקבות הניתוח שעשיתי ואני שמחה לשתף אתכם בהן. עברתי מעקף קיבה לפני שנה וחודשיים וירדתי 30 ק"ג.
אני מרגישה נפלא, נראית לא רע והכי חשוב בריאה הרבה יותר. כל המחושים מהם סבלתי: כאבי גב וברכיים, צרבות ורפלוקסים וכמובן שומנים בדם, שבגללם החלטתי לעבור ניתוח לקיצור קיבה – נעלמו.
להחליט לעבור ניתוח לקיצור קיבה זה דבר לא פשוט, מפחיד ויש בו סיכונים. אך יחד עם זאת זהו כלי מדהים לירידה במשקל כאשר איבדנו כל תקווה להיות פעם רזים, והזדמנות כזו יש רק פעם אחת בחיים.
במשפחתי עברו לפני שלושה אנשים ניתוח מסוג טבעת. אחת מהן הצליחה עם זה לא רע. השני החליט לפתוח את הטבעת ולא להשתמש בכלי זה יותר. והשלישי- אוכל ומקיא, אוכל ומקיא. הוא עשה לעצמו נזק בוושט ובשלב זה הטבעת כבר לא אפקטיבית והוא לפני ניתוח מעקף קיבה.
לפני קבלת ההחלטה לעבור את הניתוח הבנתי שאם אני הולכת לעשות מעשה כזה דרסטי, עלי לקחת אחריות להצלחת הניתוח ושמירה עליו ועלי גם כן.
לגבי סוגי הניתוחים וודאי הסבירו לכם, וכל אחד יבחר ביחד עם הרופא מה מתאים לו.
המנתח אמר לי שבגלל שאני סובלת מבקע בסרעפת יהיה מתאים לי יותר ניתוח מסוג מעקף קיבה. די נבהלתי, הרי ראיתם את הסרטון על הניתוחים השונים וניתוח מעקף היה נראה הכי מפחיד. למרות זאת החלטתי ללכת על זה. שבוע לפני מועד הניתוח נכנסתי מעט לחרדה מהניתוח ותהיתי האם זה נכון לעשות צעד כה דרסטי. את התשובה לכך תקבלו בסוף...
לבעלי ולילדים סיפרתי על רצוני לעשות ניתוח רק כאשר סיימתי לעשות את כל הבדיקות ונתקבלה החלטה על ידי ועל ידי הרופא שאעשה את הניתוח. למשפחה המורחבת סיפרתי כאשר היה לי תאריך לניתוח. חלקם פרגנו וחלקם התנגדו, אך אני כבר החלטתי ואף אחד לא יכול היה למנוע ממני להגשים את חלומי. מה שהיה חשוב זה שבעלי והילדים פרגנו. חשוב מאוד היה לי לשתף גם את האנשים במקום העבודה כי הם היוו עבורי מקור תמיכה וגם רציתי לקחת אחריות על הניתוח ולא לשקר לסובבים אותי שעשיתי דיאטה ורזיתי.
לי אישית הניתוח עבר בהצלחה רבה וכמו כן גם ההתאוששות.
ביום הראשון של הניתוח רוב היום נמנמתי. היום השני היה הכי קשה מבחינתי. האוויר שמחדירים לבטן בזמן הניתוח, גרם לי לכאבים בכתפיים, בשכמות ובגב התחתון עד אשר התפוגג לו לבד במהלך היום, ללא יכולת לעזור לו לצאת כדרך הטבע. ניתן לקחת משככי כאבים. מהיום השלישי והלאה הרגשתי בכל יום שחלף הטבה עצומה, כך שכל יום ששאלו אותי איך אני מרגישה, מצאתי את עצמי אומרת: "הרבה יותר טוב מאתמול".
יצאתי מבית החולים ביום הרביעי שלאחר הניתוח וקיבלתי תעודת מחלה לשלושה שבועות, דבר שלדעתי היה נכון והצדיק את עצמו לשם הבראה ולמידה מחדש.
חשוב לי לציין, שלפני השחרור מהאשפוז עוברים בדיקה שבודקת אם אין דליפה בעקבות הניתוח, לשם כך שותים חומר שגורם לשלשל מעט, אין צורך להיבהל מכך.
עכשיו אני רוצה לספר לכם על הרגע שאחרי, כאשר מגיעים הביתה להתמודדות היומיומית.
ראשית קחו לכם את הזמן – הן למנוחה, הן לאכילה והן להקשבה לגוף שלכם.
לי אישית לקחו שבועיים עד שהרגשתי שאני רוצה בכלל לצאת מהבית.
לשתות היה קשה לי מאוד ובעיקר מים, והייתי צריכה לשתות טיפ טיפה בכל פעם. קשה להסביר מה מרגישים, זו פשוט תחושה של אי נעימות בבטן. תחושה זו ליוותה אותי מספר חודשים אך עם הזמן הייתה הטבה בתחושה וגם ביכולת לשתות כמות יותר גדולה. אך גם כיום אני לא שותה כמו שהייתי שותה לפני שעברתי את הניתוח, ואני יודעת שאני צריכה להשתדל יותר. קצב האכילה שלי היה איטי. לקח לי 1/2 שעה לאכול 2 כפות קוטג'.
בזמן האכילה מצאתי את עצמי מקשיבה לגוף שלי - הוא אותת לי לגבי קצב האכילה ומה לאכול. למשל, כשאכלתי ביצה קשה כשבועיים- שלושה מהניתוח, הרגשתי ממש רע, זה היה כבד מדי עבורי והרגשתי מועקה, כאב ותחושת עילפון, והבנתי שבפעם הבאה אני צריכה לאכול רק רבע ביצה ולאחר מכן חצי ביצה , וכך הלאה. אינני יודעת אם אכילת ביצה בשלב כה מוקדם לאחר הניתוח יגרום לכל אחד את אותה תחושה או שזה אינדיבידואלי וכל אחד יגיב אחרת. לכן, חשוב מאוד שכל אחד יקשיב לגופו שלו. הייתי ערה לכל ביס שאכלתי ועקבתי מה זה עושה לי, האם נעים לי? האם מכאיב לי? האם הביס היה גדול מדי או אכלתי מהר מדי? ממש נתתי לעצמי זמן להכיר מחדש את התחושות שלי לגבי האכילה. זה נכון גם להיום.
אני מרגישה שזמן ההחלמה שבו שהיתי בביתי אפשר לי לחוות, להבין ולהפנים את מה שנכון לי.
מצחיק להגיד שאפילו שמעתי את הרעשים שהתרחשו בגופי עם כל ביס שלעסתי. אני חושבת שחוויה זו לימדה אותי לאכול רק את הכמות שבאמת הגוף שלי יכול להכיל ולא לאכול עד למצב של הקאה. עד היום לא הקאתי אפילו פעם אחת במהלך כל החודשים מאז הניתוח. בתחילה הכמויות שאכלתי היו מזעריות ולקח לי זמן רב מאוד לאוכלן אך עם הזמן הכמות גדלה ומשך הזמן פחת. בנוסף כמות שתיית המים גדלה.
הניתוח גרם לירידה בהנאה שלי מאכילה, כל הזמן אני צריכה לזכור לאכול לאט ומעט. לאכול סטייק או עוף זה לא פשוט כמו שהיה פעם. אם פעם טרפתי בהנאה את העוף והוא היה טעים לי אז היום משהו השתנה בטעם בפה ואני צריכה ללעוס אותו היטב, לאט ומעט, ואם במקרה אני שוכחת ואוכלת מהר ומעט יותר ממה שהגוף שלי צריך, אני מתעייפת יש לי תחושת כבדות ואף בחילה ולזה יכול להתלוות אף כאב. למרות זאת, אני נלחמת להמשיך ולאכול אוכל מזין ובריא גם אם יותר קשה לאכול אותו ולא בוחרת בדרך הקלה של אכילת דברים שקל איתם יותר כמו: מילקשייק, גלידות וקרקרים,
בתחילה יורדים מהר והרבה, ואפשר לחשוב שהנה- לא צריך לחשוב על מה שאנו מכניסים לפה ובאמת הירידה מטאורית. אך יש לזכור שזה לא לנצח, ואם לא נלמד לאכול נכון אז אנו גם יכולים בשלב מאוחר יותר , אם לא למדנו לקחת אחריות, גם לעלות במשקל, וחבל.
אם בתחילת הדרך ממש לא התחשק לי מתוק, היום יש לי יותר חשק לאוכלו ואני בהחלט לא מתנזרת ממנו, אך זה לא בא במקום אוכל אלא אחריו כך שמספיקים לי שניים שלושה ביסים על מנת לספק לי את החשקים מצד אחד ומצד שני זה לא הופך להיות אצלי האוכל העיקרי ובכך אני מונעת מלהכניס לגופי קלוריות מיותרות ולא מזינות.
מבחינתי האכילה שלאחר הניתוח - זה ניסוי ותהייה, כל יום אני לומדת מחדש מה נכון לי. אני מזכירה לעצמי בכל יום ובכל ארוחה שעל מנת שארגיש טוב ונעים בגופי, אני חייבת לאכול בכפית ולא בכף, ביסים קטנים ולא גדולים, לאט ולא מהר, בצלחת קטנה ולא גדולה, בכמות קטנה עם תזכורת לעצמי שאפשר לאכול שוב בעוד 3 שעות ושזו לא הארוחה האחרונה, שחייבים לאכול אותה מהר והרבה. מאחר והכמות שאני מסוגלת לאכול קטנה, חשוב לי מאוד מה אני אוכלת ואני מקפידה לקחת מולטי ויטמין, ויטמין D וסידן על מנת שלא אמצא את עצמי בחסרים ואגרום לגופי נזקים. חשוב מאוד שכל אחד ייטול את הויטמינים בהתאם למה שהדיאטנית והרופא ממליצים לו.
לכן, חשוב להגיע לדיאטנית ולרופא המנתח בהתאם למה שנקבע לו ואם יש צורך למנותחים להגיע ליותר מזה – חשוב שיעשו זאת. אני בהחלט מקפידה להגיע אליהם בהתאם לתוכנית שנקבעה לי.
בהתחלה כאשר יורדים מהר מאוד במשקל עוברת המחשבה: בשביל מה לעשות פעילות גופנית, הרי גם כך יורדים מהר והרבה. זה נכון, אבל יש לזכור שפעילות גופנית מחזקת את השרירים ועוזרת למנוע נפילה של העור. היא גם מעלה את מצב הרוח וגם מגבירה את הירידה במשקל ומעל לכל מקנה לנו הרגלי חיים נכונים לעתיד, לזמנים שהגוף יפסיק לרדת במשקל ונצטרך לשמור על הקיים.
אני מוצאת עצמי לאחר הניתוח מעט יותר עצבנית ומתפרצת ביתר קלות. משיחה עם מנותחים שאני פוגשת בקבוצת התמיכה שמתקיימת ב"הדסה" הבנתי שיש עוד מנותחים המרגישים זאת. לכן, חשוב להגיע לקבוצת התמיכה על מנת לשמוע מפי מנותחים אחרים הנמצאים בשלבים שונים של הניתוח מה הם חווים ומרגישים, לי אישית הדבר מאפשר להבין יותר דברים על עצמי.
הדבר אולי הכי מבאס זה ימי שישי כשהמשפחה כולה מתאספת לארוחת הערב, ישנם אורחים נוספים, אני כבר אחרי עבודה של כמה שעות במטבח בהם הכנתי מטעמים. לארוחה אני מגיעה כבר שבעה כי טעמתי פה ושם כשבישלתי. כולם יושבים מסביב לשולחן, מוזגים לצלחות ואני שמה לי 2-3 כפות מהאוכל, כולם מסתכלים לי בצלחת ויש להם מה להגיד לי. האמת היא שהם די מבואסים, בעיקר הילדים.
מקבוצת התמיכה בה אני לוקחת חלק עלתה חזק מאוד האכזבה מכך שכבר אין כיף ואין בשביל מה ללכת לנופש בבתי מלון, למסעדות ולבתי קפה. היו שאמרו: מה, אני אשלם כל כך הרבה כסף ולא אוכל לאכול את כל הארוחה. אני הלכתי לבית מלון חודשיים אחרי הניתוח ,ונכון- אכלתי מעט מאוד, אבל לא הרגשתי שאני מפסידה משהו. כשיצאנו לנשנש משהו בצהריים, בן זוגי אכל ארוחה קלה ואני הזמנתי כוס גדולה של נס קפה, כמובן שלא הצלחתי לשתות את הכל ובפעם הבאה הזמנתי שתייה בכוס קטנה.
לפעמים אחרי העבודה כאשר בעלי אוסף אותי מהעבודה ומתחשק לו לעצור בדרך בבית קפה לנשנש משהו, אני כמובן שבעה כי אכלתי צהריים בעבודה ולא באמת רוצה לאכול אבל כמובן אני הולכת איתו, הוא אוכל ואני שותה. חשוב מאוד לא לוותר על ההנאות שלנו ושל בן זוגנו.
חשוב להגיע לניתוח כבר עם ההבנה שאנו הולכים לאבד משהו שמאוד אהבנו, אך בתמורה נרוויח דברים אחרים. חשוב מאד לדעת מראש מה מצפה לנו לאחר הניתוח ושהציפיות יהיו מותאמות למציאות שלאחר הניתוח.
בהתחלה כשירדתי במשקל האנשים הגיבו בהתלהבות ופרגנו על הירידה אך בשלב מסוים עוד לפני שהגעתי למשקל בו אני נמצאת כיום, האנשים החלו להגיד לי: די, מספיק, תפסיקי לרדת, שלא תהיי רזה מדי בפנים, שהעור לא ייפול לך". זה די עצבן אותי , אבל אני חושבת שזה בא אצלם ממקום של בהלה כי ירדתי מהר והרבה ורזון פתאומי מתקשר לכולנו עם מחלה. מה שחשוב זה להיות בקשר עם הדיאטנית לגבי הירידה במשקל.
כל מה שסיפרתי נכון לגבי, אך ברור שכל אחד יכול לחוות את הדברים קצת אחרת, זה תלוי בלקיחת האחריות שכל אחד לוקח על עצמו ובאישיות של אותו אדם.
זוכרים ששבוע לפני הניתוח תהיתי ביני לבין עצמי האם אני עושה נכון שאני נכנסת לניתוח לקיצור קיבה? והאם זה שווה את הסיכונים?
הבטחתי לתת לכם תשובה. ובכן, אני לא מצטערת אפילו לרגע אחד.
למרות הסיכונים שבניתוח, הקשיים והוויתורים שאני עושה, התמורה הינה מלאה: אני קלה יותר, בריאה יותר, ונראית טוב יותר. אני יכולה להיכנס היום לכל חנות בגדים שאפילו לא חלמתי עליה בחלומות הכי פרועים שלי שאי פעם אקנה בה בגדים, ולבקש מידה קטנה. יתרה מזו, פתאום לשמוע את המוכרת אומרת לי : "את מידה סמול"- זה נשמע לי כמו חלומות באספמיה...
אתם יכולים לתאר לעצמכם שיום אחד תכנסו לפוקס לקנות בגדים?
אני בטוחה שברגע זה אתם אפילו לא יכולים לדמיין זאת, אך האמינו לי זה יכול לקרות גם לכם. אך עליכם לקחת אחריות מלאה על החלטתכם ולא להגיד שזה יקרה לבד, כי גם לכם יש חלק בהצלחת הניתוח, בתחושות שתרגישו במהלך החודשים שלאחר מכן, בשמירה על הבריאות שלכם ובשמירת המשקל לאחר מכן.
זכרו, זו הזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה.
לסיכום, לאחר שעברו חודשים רבים מאז הניתוח ובפרספקטיבה לאחור אני יכולה להגיד לכם, שנכון להיום - אני יכולה לחלק את מה שעברתי לשלוש תקופות:
חצי שנה ראשונה – ירידה מטאורית, ללא תחושת רעב ותיעוב של דברי מתיקה ואוכל שמן.
בחצי השני של השנה – התחלתי להרגיש תחושת רעב, הירידה הייתה יותר מתונה והרגשתי צורך למעט מתוק, אך הכל נעשה בשליטה.
אחרי שנה – נעשיתי הרבה יותר רעבה, אני אוכלת לעתים יותר תכופות (3 שעות), אני מרגישה צורך יותר גדול למתוק ואני צריכה להיאבק באותם חשקים ותאוות שהיו לי לפני הניתוח.
כמו כן, הפסקתי לרדת במשקל וברור לי שמעתה אני יכולה אף לעלות במשקל במידה ולא אקח אחריות ואוכל מבלי לחשוב מה אני אוכלת.
נכון שמבחינת כמות האוכל עדיין אני לא אוכלת כפי שאכלתי לפני הניתוח אבל אם לא אשמור אני בטוחה שגם בכמות הזו ניתן לעלות במשקל וכמות האוכל עלולה לגדול בהמשך.
עתה יותר מתמיד אני מבינה עד כמה חשובה פעילות גופנית לשמירת המשקל.
ב ה צ ל ח ה!
*במידה ואת/ה רוצה לשתף אותנו ומנותחים לעתיד בסיפורך האישי בעקבות ניתוח בריאטרי במרכז רפואי הדסה עין כרם, נשמח לקבל את סיפורך באמצעות פנייה לדוא"ל bariatrichmo@gmail.com